נכון לעכשיו, מרבית הפסלים אינם למכירה, אלא מוצגים כיצירות תערוכה. המטרה המרכזית היא לשתף את הקהל בחוויה האמנותית, ולא בהכרח למכור את היצירות. עם זאת, ייתכן שיהיו מקרים מיוחדים – ובכל שאלה, אתם מוזמנים לפנות אליי ישירות.

כל רעיון מתחיל מהתבוננות – צפייה בחלקים שונים שהיו ברשותי והדליקו את הדמיון שלי. משם, התשוקה ליצור משהו חדש, שונה ומקורי מתעוררת – משהו שאין לו דומה בכל מה שעשיתי עד כה. אני משתדל לא לחזור על אותה יצירה פעמיים. לדוגמה, אם יצרתי פסל של סוס – אני לא אעשה אותו שוב בגרסה אחרת. כל פסל הוא יצירה ייחודית, עם הסיפור שלה.

ברוב המקרים, אני יוצר לבד – מהרעיון ועד הביצוע. אבל כשצריך, אני נעזר בבני המשפחה – אם כעזרה פיזית, ואם כמקור להשראה, רעיונות וביקורת בונה. בסופו של דבר ישנו רצון עצום במהלך כל יצירה, שיצא משהוא שימצא חן בעיניי הכלל, תיגע באנשים ותדבר גם אל מי שמביט בה לראשונה.

כן, בהחלט. חלק מהפסלים נתרמו – יש יצירות שמוקמו בבתי עלמין כאנדרטאות לאנשים אהובים, פסלים אחרים יצאו מהארץ, והיו גם מקרים בהם יצרתי עבודות ייעודיות למוסדות ולאירועים שונים.

אני מאוד אוהב חלקים תעשייתיים בעלי אופי ייחודי: גלגלי שיניים, שרשראות, מסבים, ברגים, קפיצים, תמסורות וחלקים מיוחדים עם נוכחות מיוחדת ומראה ייחודי. בעיקר רכיבים מפורקים של טרקטורים, מכוניות, אופנועים וציוד חקלאי. לכל חלק יש סיפור, צורה, זווית ומטרה – והם אלו שמרכיבים יחד את הדמויות והצורות שאני יוצר.

בהחלט. דוגמה לכך היא פסל בשם "האייל הנוגח" – פסל מיוחד שיצרתי עבור יחידת כתב"מים בצה"ל, בהשראת הלוגו שלהם. היצירה הורכבה מחלקים מקוריים של כתב"מים – וזו הייתה חוויה מאוד מרגשת ומדויקת ליצור משהו שמכיל גם ערך סמלי וגם חומר ממשי מהעולם שאליו הוא מתייחס.

זה קורה, ולפעמים אפילו חייב לקרות. יש רגעים שבהם היצירה פשוט לא "זורמת" – מה שדמיינתי לא מתממש, או שהכיוון משתנה ואני לא מצליח להתחבר. במקרים כאלה אני עוצר, לפעמים לתמיד. זה חלק מהתהליך – לדעת מתי להניח, כדי לשמור על אותנטיות וחיבור אמיתי ליצירה.

מאוד. זו עבודה שדורשת כוח, ריכוז ומאמץ – ריתוך, חיתוך, השחזה, הרכבה… כל פעולה מרגישים בגוף. אני מסיים לפעמים יום עבודה עם ידיים שרופות, עייפות בכל הגוף, לבוש מלוכלך – אבל עם תחושת סיפוק עצומה. כל שלב ביצירה מקרב אותי למה שאני רוצה לבטא, וזה מה שמחזיק אותי לאורך הדרך.